טיפול תרופתי במחלת אלצהימר מאת פרופ' יהודית אהרון-פרץ היחידה לנוירולוגיה קוגניטיבית, מרכז רפואי רמב"ם

עם העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה עולה שכיחותה של מחלת אלצהיימר. מחלת אלצהיימר מסתמנת בירידה בזיכרון ובתפקידים הקוגניטיביים, בהפרעות התנהגות ובכשל בתפקודי היום יום. מבחינה פתולוגית המחלה מאופיינת במשקעי חומר חלבוני - עמילואיד, הנאגר בקליפת המוח ויוצר את הגרעין "פלק" שסביבו מרוכזים שלדי תאי מוח הרוסים ותאים דלקתיים, בפקעיות חוטים השוקעים בתוך התאים והורסים את יכולתם של תאי המוח ללמוד ולהעביר מידע נחוץ לתהליכי לימוד ובקרה, במשקעי עמילואיד סביב כלי הדם, ובאיבוד כללי של תאים ורקמת מוח

על מנת לפתח טיפול יעיל למחלת אלצהיימר יש לגלות את הגורם למחלה ולשינויים הקורים במוחם של החולים ולאבחן נכון את סימניה של המחלה בשלביה השונים

הטיפול במחלת אלצהיימר מתחלק לטיפול המנסה למנוע ולעצור ולהאט את התהליכים ההרסניים הפוגעים במוח, ולטיפולים בסימניה הקליניים של המחלה, הפרעות הזיכרון וההתנהגות

הטיפולים הקליניים והמחקריים המוצעים היום למחלת אלצהיימר מבוססים על הנחה כי קיימת שרשרת תהליכים המביאה בסופה למשקעי העמילואיד, היווצרות פקעיות החוטים, הרס תאי העצב, תגובה דלקתית לתהליכי ההרס ומחסור בחומרים האחראיים על מעבר המידע במוח

מכיוון שמדובר בשרשרת תהליכים המתפתחת לאורך זמן, מאמינים היום החוקרים כי בעתיד ניתן יהיה לאתר את התהליכים הגורמים להרס תא, המוח ולהילחם בהם

טיפולים תרופתיים
תפקידם של חלק מתאי העצב הנפגעים במחלת אלצהיימר הוא לספק עצבוב כולינומימטי לקליפת המוח. בבעלי חיים נמצא כי העצבוב הכולינומימטי משפיע על תהליכי זיכרון. החומר הפעיל אשר מופרש בקצות העצבים הכולינומימטיים קרוי אצטיל-כולין. במחלת אלצהיימר יש מחסור באצטיל כולין והוא גובר ככל שהמחלה מתקדמת והליקוי בזיכרון מוחמר. מערכות עצבוב נוספות כמו המערכת הנוראדרנרגית הסרוטונרגית והאמינרגית נפגעות במחלת אלצהיימר גם כן

הגישה הטיפולית המקובלת היום למחלת אלצהיימר היא בתרופות המעלות את רמת האצטיל כולין במוח. במהלך השנים נוסו מספר דרכים לשפר את התפקוד של מערכת האצטיל כולין. הניסיון הראשון בוצע בתרופות הניטלות דרך הפה וההופכות במוח לאצטיל כולין. אלו קרויות פרקורסורים. על תרופות אלו נמנים הכולין והלציטין. הטיפולים הללו לא הניבו שיפור משמעותי. האפשרות השניה לשיפור מאזן האצטיל כולין הוא במתן תרופות הקרויות אגוניסטים נולינוגיים. חומרים אלו פועלים במוח בדומה לאצטיל כולין. עד כה הוכחה השפעה קלה וגבולית כתוצאה מטיפול בתרופות אלו

תרופות מעכבות אצטיל-כולין
הדרך המקובלת והמוצלחת ביותר עד כה לטיפול במחלת אלצהימר היא בתרופות המעכבות פירוק האצטיל כולין שבמוח. האצטיל כולין מתפרק באופן טבעי על ידי זרז הקרוי אצטיל-כולין אסטרז. התרופות המעכבות זרז זה נקראות מעכבי אצטיל כולין אסטרז. כתוצאה מעיכוב הזרז אצטיל כולין אסטרז, עולה רמת האצטיל כולין במוח וחולי האלצהיימר והמטפלים בהם מדווחים לעתים קרובות על שיפור. התרופות השייכות לקבוצה זאת והמאושרות היום בישראל הן: קוגנקס, אריצפט ואקסלון.

קוגנקס היא התרופה הראשונה אשר הוכנסה לשימוש בטיפול במחלת אלצהיימר. מחקרים קליניים הדגימו הטבה ביכולת הזיכרון והתפקוד הכללי בחולים אשר טופלו בקוגנקס. הקוגנקס ניתן במינון התחלתי של 10 מג' ארבע פעמים ליום ועולים בהדרגה למינון של 40 מג' ארבע פעמים ליום. המינון הגבוה יעיל יותר ואולם במינון זה מדווחות תופעות לוואי כמו בחילות והקאות

אריצפט היא התרופה השניה אשר הוכנסה לשימוש קליני. הטיפול ניתן פעם אחת ליום במנה אחת בערב במינון הנע בין 10-5 מג

האקסלון שייך גם הוא לקבוצת מעכבי אצטיל-כולין. הטיפול ניתן פעמים ליום במינון הנע בין 3 ועד 4.5 מג פעמים ליום

תופעות הלוואי המשותפות למשפחת תרופות זאת כוללת בחילות, הקאות שלשולים, והזעת יתר. תופעות לוואי אלו חולפות בדרך כלל לאחר מספר ימי טיפול. מחקרים קליניים הדגימו כי התרופות יעילות בשיפור תפקודי הקשב והריכוז בחולי מחלת אלצהיימר. השפעתן נמשכת כשנתיים ולעתים יותר. נראה כי התרופות יעילות הן בהקלה על סימני המחלה )קשב ירוד, זיכרון לקוי,( והן במיתון תהליכי ההרס במוח 

בנוסף לתרופות אלו נבדקת היום יעילותן של תרופות נוספות (שמנגנון הפעולה שלהם שונה) בהאטת התהליכים ההרסניים במוחם של חולי אלצהיימר

(Anti-Oxidants) תרופות נוגדות חמצון
מניחים כי בתהליכי ההרס במוח נוצרים רדיקלים חופשיים המחמירים את הנזק הרקמתי. תרופות המגינות על התאים מפני נזקי חמצון עשויות להאט את הרס התאים. מנגנון הפעולה של התרופה סלגילין הוא בהקטנת נזקי חמצון ויעילותה בהאטת הנזק הרקמתי במחלת אלצהיימר נבדקת במחקרים שונים. עד כה נמצא כי לתרופה השפעה קלה בלבד על הסימנים הקליניים של מחלת אלצהיימר.

תרופות נוגדות דלקת
מניחים כי תרופות אלו מסוגלות להאט ולדחות את פריצת מחלת אלצהיימר. שייכות למשפחת התרופות נוגדות הדלקת תרופות כמו אינדומטצין ופרדניזון.יעילותן הקלינית של תרופות אלו במניעת או מיתון המחלה עדיין לא הוכחה.

אסטרוגנים
אסטרוגן הוא הורמון המין הנשי, נראה כי טיפול באסטרוגנים עשוי לדחות את הסתמנות סימני מחלת אלצהיימר ולהאט את הנזק לרקמת המוח הנגרם במחלה.אסטרוגן גם מגן על תאי העצב במוח ומשפר את תפקוד המערכת הכולינרגית המתוארת למעלה.מחקרים רבים בודקים כעת האם קיימת התוויה לטיפול בחולי אלצהיימר בהורמונים אסטרוגניים. ואם הדבר אכן יוכח כטיפול יעיל תפותחנה תרופות בעלות השפעה אסטרוגנית אשר אינן גורמות לסימני מין נשיים, דבר שיאפשר טיפול בהורמון האסטרוגן גם בגברים.